את ניתוח והבנת היחסים בין מאמן למתאמן  אני מבססת על-פי התאוריה והספר של ד”ר תומס א. הריס, “אני בסדר – אתה בסדר”. על פי תיאוריה זו היחסים בין מאמן למתאמן צריכים להיות  של בוגר- בוגר.

כדי להבין את מהות היחסים המבוססת על בוגר- בוגר יש צורך להסביר את שלושת טיפוסים: הורה, ילד, בוגר.

 חשוב לציין ששלושת המרכיבים הללו קיימים בכל בני האדם. שלושת צורות האישיות אינן תפקידים שהאדם לוקח על עצמו אלא מציאויות פסיכולוגיות ממשיות. אלה מציאויות של תודעה. שלושת המרכיבים הללו הקיימים באישיות, יוצרים 4 אפשרויות של קשרים ויחסים.

כדי להבין את סוג היחסים שצריך להיווצר בין מאמן למתאמן, תחילה עלינו להבין מהם שלושת מצבי תודעה אלה הקיימים בכל אחד מאיתנו. לאחר מכן אבהיר איך בניית מערכת יחסים שנובעת ממצב תודעה של בוגר- בוגר היא הנכונה, הטובה והמתאימה ביותר לתהליך האימון.

מהם המאפיינים של כל אחד ממצבי התודעה?

1. מצב תודעה של הילד

בשנים הראשונות הילד הוא קטן ותלוי. אין לו מילים שיכולות להביע מובנים. הילד אינו יודע להעריך מבט קשה, ולכן מבט קשה לעברו יוצר בהכרח הרגשה קשה המתווספת למאגר הנתונים שבאמתחתו על עצמו “שוב פעם אני אשם”, אני לא בסדר.

במהלך השנים האלה של חוסר ישע הילד ניצב בפני אינספור דרישות טוטליות ובלתי מתפשרות כגון: לרוקן את שלפוחיתו ומעיו. יש תביעה מתמדת מהסביבה – ובייחוד ההורים לדחות הנאות ראשוניות. הנאות אשר הן עבורו תיגמול חיצוני – אישור, תמיכה וליטוף.

רגשות עצמיים שליליים הם תוצר לוואי ראשי של התהליך המתסכל של השתלבות בחברה. על בסיס רגשות אלה מסיק האדם הקטן מוקדם בחייו – אני לא בסדר. מסקנה זאת נקלטת לצמיתות במוח ואי אפשר למחוק אותה לעולם.

בילד יש גם מאגר של נתונים חיוביים – יצירתיות, סקרנות, רצון לחקור ולדעת, דחף לגעת ולהרגיש ולחוות, ראשוניות של גילוי, הכוח לעשות עוד ועוד דברים.

כיוון שרגשות החדווה נקלטים כל העת, הם יוצרים משקל נגד לרגשות השליליים. וכנגד מטען הלא בסדר, קיים הבסדר. עם זאת הרגשת הלא בסדר היא חזקה יותר מהרגשת הבסדר. כך נוכל לומר בבטחון שבכל אחד קיים ילד (אני), לא בסדר.

2. מצב תודעה של הורה

ההורה הוא מאגר הקלטות ענק של אירועים חיצוניים שנכפו או נתקבלו ללא ערעור, בלי ביקורת ובלי עריכה,  ונקלטו במוחו של הילד קודם היציאה מהבית למסגרות חברתיות – גן ילדים, בי”ס וכד’. כיוון שההקלטות המשמעותיות ביותר הן אלה של שסיפקו ההורים או ממלאי מקומם. כל הדברים שהילד ראה את הוריו עושים, כל דבר ששמע אותם אומרים מוקלט. כמו כן, בנוסף להורים הפיזיים קיימים עוד מקורות לנתוני הורה: תוכניות טלויזיה, התנהגותם של אחים גדולים, ושאר דמויות סמכות.

בסדרת ההקלטות האלה יש הרבה לאווים כלפי הפעוט- צעקה, חבטה על היד, וגערה. בהורה מוקלטים גם מבטי שמחה של אב גאה, וקריאות שמחה של אם מאושרת.

מכשיר ההקלטה פועל ללא הרף, ולהקלטות אלה יש השפעה רבת עוצמה על מהלך החיים. ההשמעה היא לעיתים מלטפת, לעיתים מפנקת, לעיתים מתירנית, אך תכופות מכל מאיימת ומטילה איסורים.

אדם שההנחיות הראשוניות שקיבל ניתנו בנוקשות ובכפייה יתקשה יותר לבחון את המבנים המקוריים וסביר שיצמד אליהם זמן רב לאחר שחדלו להיות שימושיים. גם כאן נוצרת חוויה של: לא בסדר

מן הילדות אנו גדלים עם חוויות וניסיון של ילד והורה שאי אפשר למחוק אותן. מה אם כן תקוותנו לשינוי? איך נוכל לשחרר את עצמנו מקרסי העבר? לשם כך עלינו להכיר את מצב התודעה השלישי.

3. מצב תודעה של בוגר

הילד מגיל 10 חודשים מתבונן ובודק דברים. הוא מגלה שהוא יכול לעשות לבד דברים הקשורים להכרותו שלו עם העולם, ומתוך מחשבה שלו. הרגשת היכולת העצמית הזאת הינה תחילת הבוגר. הבוגר מפתח מושגים נלמדים על החיים, על בסיס איסוף נתונים וניתוחם.

הבוגר עסוק רוב זמנו בהפיכת גירויים למערכות מידע ואז ניתוח מידע זה ועיבודו על בסיס נסיון קודם. הבוגר שונה מההורה הפועל בנוקשות ומבקש לכפות כללים, וגם מהילד הנוטה לתגובות פזיזות. באמצעות הבוגר יכול האדם לעמוד על ההבדלים בין החיים כפי שחיי אותם, רצה אותם או יצר אותם בדמיונו (ילד), החיים כפי שהוצגו בפניו (הורה), לבין החיים כשם שהוא בוחן אותם ולומד אותם בכוחות עצמו (בוגר).

הבוגר הוא כלי לעיבוד נתונים המפיק החלטות לאחר בדיקת המידע הבא משלושת המקורות – ילד, הורה ונתונים שהבוגר עצמו אסף ואוסף.

על הבוגר לבחון את אמיתות נתוני ההורה ואת התאמתם לצורכי ההווה, ואז לקבלם או לדחותם. כמו כן עליו לברר את נתוני הילד, לברר אם הרגשות שבו  מתאימים, ואם אינם רגשות הבאים בתגובה לנתונים אחראיים של ההורה. מטרת הבדיקה אינה לחסל את ההורה או את הילד, אלא לגשת בצורה חופשית לגופי הידע האלה ולבחון אותם. אימות נתוני הורה אינו מוחק את הקלטת הלא בסדר.

תפקיד נוסף של הבוגר הוא הערכת הסתברויות. תפקיד זה, התפתחותו איטית. היכולת להעריך הסתברויות עשויה להשתפר באמצעות מאמצים מודעים. כשריר בגוף, הבוגר מפתח את יעילותו באמצעות אימון והפעלה. אם הבוגר ער לקשיים אפשריים, ביכולתו גם להמציא פתרונות מבעוד מועד לאותם קשיים, אם וכאשר הם מתעוררים. עם זאת, בנקודות מסוימות של לחץ מתחיל כל בוגר לזייף, הרגשות משתלטים עליו, והתגובות הופכות בלתי נאותות. הגבולות בין ילד הורה ובוגר לא תמיד ברורים.

מצבי חיים, וסוגי התקשורת

כתוצאה משלושת מצב התודעה הללו נוצרים 4 מצבי חיים/עמדות. מצבי חיים אלה מתארים את סוגי התקשורת והיחסים שאנו יוצרים עם בני אדם.

1. אני לא בסדר – אתה בסדר

זאת העמדה הנפוצה שמכוחה מצליחים או נכשלים חייהם של בני אדם. בעמדה הראשונה האדם מרגיש נתון לחסדי אחרים. יש לו צורך רב בקבלת ליטוף, או בהכרה בקיומו. הבוגר שואל את עצמו מה אני יכול לעשות כדי לקבל את הליטוף מאלה שהם בסדר?

2. אני לא בסדר – אתה לא בסדר

עמדה זאת נוצרת אחרי השנה הראשונה לחיי התינוק. אם בשנה הראשונה היתה נחמה מסוימת עתה הוא נותר בלא דבר. אם מצב של נטישה וקשיים נמשך בלי הפוגה במהלך השנה השניה מחליט הילד – אני לא בסדר – אתה לא בסדר. אדם זה יחיל את הלא בסדר על כל בני האדם, וכל ליטוף שלהם נדחה. אין בכוח נסיונות חדשים למוטט עמדה זו.

3. אני בסדר – אתה לא בסדר

ילד שהוריו מתאכזרים אליו במשך תקופה ארוכה דיה, לאחר שבחר בעמדה הראשונה, מחליף עמדה ופונה להחלטה אני בסדר – אתה לא בסדר. עמדה זאת מצילה את חייו של הילד החבול. הילד התנסה בטיפול קשוח, אך הוא יודע שהוא נשאר בחיים, הוא אינו מוכן להכנע וכשהוא גדל הוא מתחיל להכות בחזרה. אדם כזה עשוי להקים לו פמליה שלמה של מנענעי הן החולקים לו כבוד ומבקשים כל העת להעניק לו ליטוף. הוא יודע שאין זה ליטוף בעל ערך, כיוון שהוא יצר אותו, בדרך שהיה עליו ליצור את ליטופו העצמי במהלך היווצרות עמדתו. ככל שמלוויו  מעניקים לו יותר ליטוף כך הם נעשים בזויים ונתעבים בעיניו עד שלבסוף הוא משליף אותם בבעיטה לטובת חבורה חדשה של מנענעי הן.

4. אני בסדר – אתה בסדר

3 העמדות הראשונות הן תוצאה של עיבוד נתונים בלתי מילולי של הבוגר שבאדם הקטן. הן בלתי מודעות כיוון שנוצרו בתקופה מוקדמת מאוד, עד סוף שנת החיים השלישית. 3 העמדות הראשונות מבוססות על רגשות ורשמים על סמך נתונים של ילד והורה. העמדה הרביעית מבוססת על מחשבה, אמונה וניתוח.

המשימה היא לאסוף מספיק הקלטות בסדר. הקלטות של בסדר תהיינה כתוצאה מהצלחה. כאשר נעשית בחירה של פעולות הגיוניות המתוכננות על-ידי הבוגר ולא על-ידי הילד או ההורה.

אדם שחיי שנים רבות בהתאם להחלטות הבוגר שלו אוגר אוסף גדול של ניסיונות כאלה וביכולתו לומר בביטחון: אני יודע שזה מצליח. הסיבה לכך שהעמדה אני בסדר- אתה בסדר עובדת היא שאין מצפים לאושר פתאומי או שלווה מקרית.

לסיכום:

א. איננו יכולים למחוק את ההקלטה של הלא בסדר, אך אנו יכולים להחליש את עוצמתה או להפסיק את השמעתה.

ב. לבוגר יש 2 תפקידים מרכזיים:

  1. איסוף נתונים, בדיקת המידע וניתוח מידע, ואז להחליט אם הם נכונים לבוגר.
  2. הערכת הסתברויות, ובהתאם להן להחליט על פתרונות.

 איך שלושת מצבי התודעה (ילד, הורה בוגר) משפיעים על היחסים הנוצרים בין מאמן למתאמן ? מה תפקיד של המאמן?   ואיך מתאפשר השינוי?

המאמן פועל בתהליך האימון מהחלק של הבוגר שלו. השאיפה והמטרה היא שגם המתאמן יפעל מחלק זה. הוא יוצר עם המתאמן שלו יחסים המבוססים על העמדה אני בסדר- אתה בסדר. יצירת מערכת יחסים זו מתאפשרת כאשר המאמן מודע ומזהה את ה-ילד, הורה ובוגר אצל המתאמן שלו.

בתהליך האימון המאמן מזהה יחד עם המתאמן  את פגיעותו ופחדיו של המתאמן – הילד שבו. הוא מזהה עם המתאמן את ההורה שבו, את השתלטנות, ציוויו, עמדותיו הנוקשות, דרכיו העיקריות להבעת ביקורתו.

להלן מספר מאפיינים גופניים ומילוליים שבאמצעותם יוכל המאמן לזהות את החלקים  של ילד, הורה ובוגר במתאמן.

איך ניתן לזהות מצב ילד בתקשורת של המתאמן?

המאפיין ילד הוא התפרצויות רגשיות, כתפיים נפולות, כסיסת צפורניים, עיניים מושפלות והתגרות. ביטויים כגון: “אני יודע יותר טוב”, “שלי יותר טוב”. אלה משפטים שמטרתם להרשים את האחר כדי להקל על תחושת הלא בסדר.

איך ניתן לזהות מצב הורה בתקשורת של המתאמן?

כאשר יש ידיים שלובות על החזה, נקישות לשון, ליטוף מישהו על הראש, מבט מזועזע, הוראה באצבע. משפטים כגון: “אני בשום אופן לא אסבול את זה”. והמילים “תמיד” ו”אף פעם” הן כמעט ללא יוצא מהכלל מילים של הורה.

ביטויי שיפוט רבים לחיוב ולשלילה באים מן ההורה. בהיותם שופטים אחרים לא על בסיס הערכת הבוגר אלא על בסיס תגובה אוטומטית שעבר זמנה.

שתי המילים :”צריך” ו”חייב” הן כמעט תמיד מילים המייצגות מצב הורה.

איך ניתן לזהות מצב בוגר בתקשורת עם המתאמן ?

הבוגר נמתח קדימה כאשר הוא מקשיב, תנועות פניו קבועות  והוא יודע מתי לאפשר לילד שלו הנרגש והסקרן להראות את אותותיו. אוצר המילים הבסיסי של הבוגר מורכב מהשאלות: מה?, מדוע?, איפה?, מתי?, מי?, איך?, מילים נוספות הן: כמה?, באיזה אופן? בהשוואה, אמת, לא אמת, מורכב, אפשרי, אובייקטיבי, סביר, אני חושב, דעתי ש.. וכד’. מילים אלה מצביעות על עיבוד נתונים בוגר.

על המאמן לפעול מתוך הבוגר שלו. הוא בודק עם המתאמן נתונים שהמתאמן אסף מ- נתוני הילד, ההורה וגם מהבוגר, מנתח אותם ובודק אותם יחד איתו.  הוא עושה זאת בעזרת השאלות. שאלות כאלה הן: האם זה נכון? מאיפה הרעיון הזה? מהן העובדות?

הוא עוזר לו להיות ער להקלטות הישנות, ולבחון אם לקבל אותן או לדחותן. הקלטות ישנות אלה הן הפרדיגמות אותן אנו בוחנים עם המתאמן בתהליך האימון.

תפקיד המאמן לסייע למתאמן לגלות שהוא בסדר על-ידי כך שהוא מעודד אותו להתנסות במצבים המוכיחים את יכולתו ואת ערכו ואת ערך האחרים. אלה למעשה הפעולות שהמאמן דוחף את המתאמן לעשות.

דוגמא אחרת לחיזוק פעילות הבוגר אצל המתאמן היא לבחון ולהחליט על הערכים הבסיסיים שלו. לביצוע החלטות גדולות דרוש מאמץ מודע. הערכים קובעים את סדרי העדיפויות שלנו. הם המצפן ומפת הניווט שלנו. מערכת ערכים תעזור למתאמן לקבל החלטות. ההחלטות יעשו על פי שאלה שהבוגר שואל והיא: מה הדבר החשוב? הבוגר שפועל כמעריך הסתברותו מפתח מערכת ערכים שמקיפה את כל מערכת יחסי האנוש שלו. שלא כילד לבוגר הכוח להעריך תוצאות ולקחת סיכונים מחושבים. ביכולתו למסד ערכים עפ”י בחירה חופשית.

בעזרת איסוף נתונים מהמציאות וניתוח ההסתברויות, יוכל המתאמן לבחור כיצד לפעול ולהגיב. מטרת הניתוח היא לאפשר למתאמן את חופש הבחירה, חופש להשתנות, אם זהו רצונו, חופש לשנות את התגובות לגירויים מוכרים.

לא פחות חשוב, ואולי אף יותר הוא, שגם המאמן יהיה מודע לחלקים של ילד, הורה ובוגר שלו עצמו .כי רק כך יוכל המאמן להביא את המתאמן שלו ליצירת יחסים אני בסדר – אתה בסדר. על המאמן מוטלת האחריות והחובה להמשיך לעשות חקירה ובדיקה עקשנית של עצמו,  לפעול, ולחזק את הבוגר שלו עצמו, על מנת שיוכל להיות לעזר למתאמן שלו.